BinaryVision

תכינו את הציוד צלילה, היום אנחנו הולכים לרדת לעומק הרשת. מה אם היו אומרים לכם כי הרשת היא כמו קרחון באוקיינוס, ויש חלק נכבד ממנה אשר נמצא מתחת לפני המים ורק עם ידע מסויים ניתן לגשת אל החלקים הללו. זה הוא ה-Deepnet או בשמות אחרים שהוא גם מוכר בהם Deep web, Invisible Web, Hidden Web, Undernet ו-Darknet.

אתרי Deepnet הם גם אתרים שלא נמצאים באינקדס חיפוש כלשהו, משמע שצריך ידע מקדים עליהם בכדי לגשת אליהם, ניתן לגשת אליהם רק באופן ישיר, לפעמים יש גם צורך בסיסמאות ו/או מפתחות – אני לא אדון באתרים כאלה, למרות שהם גם בעלי עניין משל עצמם. במאמר זה, אדון אך ורק באתרים הנמצאים ברשתות כמו Tor, I2P ו-Freenet ואנתח כיצד הם פועלים.

אך ראשית אני אעלה את "הבעיה" שיש לנו אם האינטרנט היום, שהיא למעשה לא בדיוק בעיה, שכן היא הייתה קיימת מאז ומעולם, ואף פעם לא הובטח לנו אחרת (התרגלנו עם השנים כי יש באינטרנט אנונימיות), הבעיה התחדדה עם השנים ככל שהטכנולוגיה התפתחה ורק בתחילת המאה ה-21 החלו לתת לבעיה זו מענה, אולי כחלק מהתפתחות דיאלקטית של רשת האינטרנט.

בעולם התקשורת האינטרנט נחשב למטא-מדיום, מדיום-על, משמע זה אמצעי תקשורת אשר מכיל את כל המרכיבים של אמצעי התקשורת המסורתיים (עיתונים, רדיו, טלוויזיה), יש התיארו מדיום זה "כמהפכה מסכמת"¹. האינטרנט עצמו עבר מספר גילגולים כאשר החשוב לנו הוא התפחות ה-וואב 2.0, שבו הצופים והקוראים כבר אינם סבילים עוד, אלא בעלי יכולת להגיב ואף ליצור תוכן משל עצמם – בדיוק כמו בלוג זה.

מאזן הכוחות השתנה עם התפוצצות הוואב 2.0, היום כל אדם שיושב בביתו יכול ליצור תוכן ולחשוף אותו לאלפי אנשים בלחיצת כפתור, כל זאת מבלי לקבל רשיון/היתר כלשהו מהמדינה². אך עדיין יש חוק והפעילות באינטרנט אינה חסינה בפניו. צריך לשים לב להתפתחות מעניינת, עם התפתחות הוואב 2.0 (ב-2004 המושג הוטבע) התפתחו גם הרשתות האנונימיות – זה נושא מעניין למחקר בפני עצמו.

כעת אנחנו נמצאים במצב שבו כל אחד יכול לפרסם כל העולה ברוחו, וראינו גם כי הפיקוח קטן באינטרנט שכן המדינה כבר לא מחלקת רשיונות והיתרים להפעלת אתר "חדשות" שמפיץ את דעות הכותבים. עם זאת החוק הפלילי עדיין תקף וביטויים שיביעו עמדה כנגד המדינה או כנגד החוק עלולים להוביל למעצר המביע אותם. לכן, יש צורך למצוא דרך לומר את הדברים מבלי להסגיר את הזהות, הצורך באנונימיות גברה עם התפתחות הוואב 2.0.

אמרתי כבר כי רשת האינטרנט אינה אנונימית, ועתה אני אסביר זאת בפשטות. לכל מחשב שמחובר לרשת האינטרנט יש כתובת איי.פי אשר מזהה אותו, הדפדפן לרוב הוא בעל מאפיינים יחודיים לכל מחשב והוא מוסר את המידע הזה ב-headers לשרתים אליהם מתחבר. שיתופי הפעולה הגוברים בין אתרי אינטרנט מקלים על הזיהוי של המשתמשים (הטמעה של fb.connent ו-g+.accounts לדוגמה). לכן הפרסום ברשת "הגלויה" כמעט תמיד יוביל להסגרת זהות המפרסם.

אנחנו נמצאים כעת בניגוד חריף, מצד אחד אפשר לומר הכל, אך מצד שני אין אנונימיות – לכן לא נאמר דברים אשר עלולים להציב אותנו בסיכון. נראה שחופש הביטוי הושג, אך למעשה אנשים עדיין לא יאמרו כל העולה ברוחם שכן חסר מרכיב האנונימיות שיגן עליהם מפני עריצות השלטון והחוק. הפתרון לבעיה זו מגיע עם ה-Deepnet, ועוד על כך בחלק הבא של המאמר.

הערות:

¹ _{מנחם בלונדהיים ולימור פישמן, במאמר "מהדינוזאור לעכבר: האבולוציה של טכנולוגיות תקשורת".}

² _{עיתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה צריכים רשיון מהמדינה בכדי לפעול, זהו אחד מאמצעי הפיקוח של הממשל על אמצעי תקשורת אלו.}

מקורות:

1. http://en.wikipedia.org/wiki/Invisible_Web
2. http://en.wikipedia.org/wiki/Web_2.0
3. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99